הרפתקאות באתיופיה – אתרי חובה לטיול באתיופיה!

כשתרבות שבטית עתיקה מתערבבת עם היסטוריה ארוכת שנים, הרים נישאים, מקדשים וטבע שוצף – נוצרת חוויה בלתי נשכחת. אתיופיה היא אחת המדינות המרתקות ביותר באפריקה, ובכל חלקי המדינה, מהצפון עד הדרום, ניכרת תרבותה הייחודית. הצפון הוא ביתם של כמה מהכנסיות המפורסמות ביותר באפריקה ובעולם כולו, ובדרום אתיופיה מרוכזים כמה מהשבטים המרתקים ביותר בעולם. בואו ונצא למסע על פני חבלי הארץ היפים – מהצפון ועד לדרום.
 
 

צפון אתיופיה

צפון המדינה הוא אחד האזורים המרתקים באתיופיה. הוא משלב אתרים תרבותיים וארכיאולוגיים קדומים, נופים עוצרי נשימה, שפע של מים ומפגש בלתי אמצעי עם תרבות מושכת ומיוחדת. הנה כמה מהאתרים שאתם לא רוצים לפספס.

 

שמורת הרי סימיאן

רכס ההרים הגבוה ביותר באתיופיה הוא מוקד משיכה לכל מי שרוצה להרגיש אחד עם הטבע. הרי סימיאן ממוקמים באזור המכונה "הגג של אפריקה", כשהפסגה הגבוהה ביותר ברכס מתנשאת לגובה של כ- 4,450 מטרים ו-180 קמ"ר מתוך הרכס כולו הוכרז על ידי ארגון אונסקו כאתר מורשת עולמי.

בין ההרים עוברים קניונים עמוקים המכוסים בצמחיה עבותה ובהם משוטטים בעלי חיים ייחודיים המוסיפים חן ועניין למקום המדהים, כמו למשל שועלי סימיאן, השועל האדום, עופות מסוגים שונים וכמובן – בבוני הגלאדם המרשימים. הבבונים הם קופים בעלי כתם ורוד על החזה ורעמה זהובה, ועל אף שהם עלולים לגרום לכם להירתע, דעו כי הם אינם תוקפניים כלפי בני האדם.

במהלך הטיול בהרי סימיאן תיתקלו באתרי קמפינג בודדים, מעיינות בהם מים מתוקים הראויים לשתיה, שבילי הליכה ונופים מדהימים שיתגלו אליכם מבעד לכל הר, כמעט בכל זווית בה תהיו. הטיול משלב כמה נקודות עניין מרכזיות שלא תרצו לפספס, כמו למשל קמפינג סנקבר, המצוק הסמוך לו המספק תצפית מרהיבה על רכס ההרים כולו, איזור הגיץ' היפהפה בו תוכלו לנוח ולהחליף כוחות וחזרה אל נקודת ההתחלה – אזור דברק.

 

מפלי הנילוס הכחול

במאה ה-18 גילה ג'יימס ברוס, מגלה הארצות הסקוטי, את מפלי הנילוס הכחול, הממוקמים במרחק של 30 ק"מ מנהר הנילוס. עד לגילויו, נחשבו מקורות המפלים הללו לתעלומה, אך ברוס גילה כי הנהר זורם מאגם טאנה ועד לים התיכון. בעדויותיו, תיאר את המפלים כמחזה מרהיב ביופיו, ואכן, עד היום הם מהווים מקום משיכה לתיירים מכל העולם. המפלים השוצפים מתרסקים מגובה של 45 מטרים ויוצרים שילוב נפלא של קצף, עשן ומים המתנקזים אל נקיק סוער. באמהרית הם נקראים גם "טיס אבאי" שפירושו הוא "מים מעשנים", על שם תופעת העשן המרהיבה המתרחשת במגע המים עם האדמה.

מומחים מעריכים המפל מורכב מארבעה זרמים בזרמנים משתנים, מה שיוצר את השצף הגדול. אתם לא רוצים לפספס את המחזה היפהפה, כמו גם את גשר האבן הראשון מסוגו באתיופיה שנבנה בשנת 1626, הנמצא במרחק קצר מהמפלים ונבנה בהוראת הקיסר סוסניוס.

 

לאליבלה – ירושלים השניה

העיר לליבלה היא היהלום שבכתר של צפון אפריקה. על פי האגדה, אמו של לליבלה קראה לו כך לאחר שהקיף את ראשו נחיל דבורים כשנולד. את הופעתן של הדבורים היא פירשה כאות לכך שבעתיד יהפוך התינוק לקיסר ולכן העניקה לו את השם שפירושו הוא "הדבורים מקיימות את ריבונותו". כשגדל הילד ואכן הפך לקיסר, ביקר בירושלים והוקסם ממנה כליל. לאחר שעירו נפלה בידי המוסלמים ונוצר צורך להקימה מחדש, החליט להפוך את העיר לירושלים החדשה – "אדיס ירושלם".

העיר לליבלה אוצרת בתוכה אוצר תרבותי מרתק, הכולל מספר רב של כנסיות החצובות בסלעים געשיים – 11 מהן הוכרזו כאתר מורשת עולמי על ידי ארגון אונסק"ו והקומפלקס כולו הוכתר לאחד משמונת פלאי תבל. הכנסיות הייחודיות יוצרות מראה עוצר נשימה והן תוצאה של מאות שנות בניה, סגנון מקורי במיוחד ומבנים עתיקים שהצליחו לשמור על חזותן הייחודית, גם כעבור זמן ארוך כל כך.

 

 

דרום אתיופיה

אם צפון אתיופיה מאופיין בנופים מרהיבים וטבע מלא הוד, הרי שגולת הכותרת של דרום אתיופיה היא ללא ספק השבטים המיוחדים החיים באזור, כבר אלפי שנים. האזור הפראי הוא ביתם של שבטים עתיקים, תנינים, היפוטפוטמים ותרבות מיוחדת במינה. מסע בדרום המדינה בעקבות השבטים הייחודיים והשבר הסורי אפריקאי.

 

הבקע הסורי אפריקני

הבקע הסורי אפריקני מחלק את אתיופיה במרכזה, ועובר בין חלקה הדרום מקחזי לצפון מערבי. האגמים היפהפים שנוצרו כתוצאה מהבקע ראויים לסעיף ייחודי משלהם, אך נשתדל להעניק לכם טעימה שתעשה לכם חשק לבקר באזור המיוחד. באזור יש ריכוז של שבעה אגמים, כולם מצוים בלועות הרי געש כבויים שמעולם לא התפרצו, כמו למשל אגם אבאיה, צ'אמו, אוואסה, זוואי, אביג'אטה ואגם קוקה. לכל אחד מהאגמים סיפור ייחודי משלו, מראה מקסים ומורשת עתיקה.

 

אגם צ’אמו

אגם צ'אמו ממוקם בסמוך לעיר ארבה מינץ', והוא חלק מאגמי עמק הריפט. החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי עומקו, גובהו וגודלו הכללי של האגם, אך על דבר אחד יש הסכמה גורפת: הוא שואב את מימיו מנהר קולפו ומהצפות של אגם אבאיה, המתרחשות בהתאם לעונה.

חווית הביקור באגם לא נפגמת ולו במעט, גם כשהתשובות לשאלות הללו חלוקות. באגם יש מגוון מיני בעלי חיים מיוחדים, ריכוז התנינים הגדול ביותר באפריקה ושפע של דגים כמו נסיכת הנילוס, אמנון, שפמנונים ועוד. תעשיית הדייג במקום מפותחת מאוד, והיא מספקת תעסוקה לרבים מתושבי המקום. בעבר צייד התנינים באזור היה נפוץ ומקובל, אך בעקבות הוראה של ממשלת אתיופיה – הפך האגם לאזור צייד מבוקר. מלבד הדגים, התנינים והמים הצלולים, האגם הוא גם ביתם של עופות מים וציפורים מיוחדות, הניזונים מהדגה הרבה באגם.

את הביקור באגם צ'אמו מומלץ לעשות על גבי סירה. השייט באגם אורך כשעתיים והוא נחשב לפופולרי מאוד, במהלכו תוכלו להיתקל בתנינים, היפופוטמים, שקנאים ועופות מים. דרך נוספת אך אקסטרימית למדי לטיול בנהר הוא דרך סיור רגלי לחופי האגם.

 

שבט הקונסו

העיירה קונסו היא ביתם של שבט הקונסו, ובה גם מצוי המרכז העירוני הייחודי להם. במרכז העירוני נאספים בני השבט מהעיירה ומהכפרים הסמוכים ובטרסות העתיקות המובילות אל הכפרים הם עוסקים בכל ימות השנה בייצור גידולים חקלאיים ודגנים המיוחדים לאזור – קני סוכר, אפונים, בננות ושעועית.

במשך שנים ארוכות הגנו על עצמם בני הקונסו מפני פלישות פוליטיות וכיבושים חיצוניים, זאת הודות להגנות ולביצורים שבנו סביבם. ההגנות הללו קיימות עד היום, והכניסה לכפרים מתבצעת דרך מבוך צר של סמטאות, גדרות וביצורים המאפשרים להם לחיות כאוטונומיה פוליטית עצמאית.

 

שבט הדורזה

שבט הדרוזה, הנחשב לאחד השבטים הקטנים בדרום אתיופיה, חי בסגנון מגורים מיוחד במינו. אם תיכנסו אל הכפר צ'נצ'ה בו חיים בני השבט, תגלו בתים מפתיעים בצורתם, להם גגות קש גבוהים המזכירים ראש של פיל בצורתם. המקוריות של בני השבט לא עוצרת שם, שכן בכל פינות הכפר תוכלו להתרשם בגדים, שמיכות, קירות, גדרות ושטיחים הארוגים בסגנון המיוחד לבני השבט. שבט הדורזה ידוע ביכולת האריגה שלו, והשילוב בין הכשרון הזה לבין הנופים המדהימים סביב יוצרים ביקור בלתי נשכח.

 

שבטי עמק נהר האומו

נהר האומו זורם לאורך 760 ק"מ, מה שהופך אותו לאחד הנהרות הגדולים באתיופיה כולה. משחר ההיסטוריה משמש עמק האומו התחתון כמקום מפגשם של תרבויות שונות, עד כדי כך שמציאת עצמות המיוחסות לתקופה הקדמונית בכבודה ובעצמה הובילו לכך שארגון אונסקו הכריז על האזור כאתר מורשת עולמי. עד היום, זהו ביתם של שבטים מרתקים השומרים על מסורות עתיקות. בעמק האומו מתגוררות מעל 20 קבוצות אתניות, כל אחת מהן משמרת את המסורת העתיקה שלה, על ריקודיה המיוחדים, טקסיה, תלבושת מסורתית וכמובן – אמונות ייחודיות.

הדרך הטובה ביותר לחקור את השבטים המתגוררים על גדות נהר האומו הוא לערוך ביקור בשווקים המקומיים, המצויים בעיירות. דרך נוספת היא לערוך שייט בנהרות נהר האומו, המשמש את השבטים המקומיים לרחצה, כביסה, ניקיון כלי הרכב והבהמות ואפילו כמקום מפגש חברתי. אם אתם לא חובבים את האפשרות הימית, תמיד תוכלו לשוטט בצידי הדרכים. הכבישים המובילים לעיירות השונות נראים כמו שוק מקומי אחד גדול, בו התושבים מוכרים את מרכולתם הכוללת ירקות, פירות, תבלינים ייחודיים ועוד, בהתאם לגידול באותו המקום. הכבישים עמוסים בכל עת במגוון רחב של אנשים, מה שיוצר פסיפס אנושי מרהיב ומאפשר מפגש בלתי אמצעי עם השבטים המסורתיים.

 

 

שבט האמר

ומאחד השבטים הקטנים ביותר באתיופיה לאחד השבטים הגדולים שבהם – בני ההאמר. אחד הדברים המאפיינים את שבט ההאמר הוא ההקפדה שלהם על הופעה חיצונית מושקעת במיוחד. הן הנשים והן הגברים מקשטים עצמם בתכשיטים מקסימים, עשויים נוצות וחרוזים. שיערם של הגברים מרוח בבוץ וצבוע בחלקו הקדמי באדום, ואילו שערן של הנשים גזור בצורה המזכירה קסדה ושזור כולו ראסטות צפופות.

מאפיין נוסף של שבט ההאמר הוא היחס הבולט שהם מעניקים לטקס ההתבגרות. טקס האוקלי כולל, בין השאר, קפיצה מעל שורה של עשרה שוורים, כשהנער עירום לחלוטין. המטרה היא לבחון האם הילד יציב ובעל שיווי משקל, האם יש לו את האתלטיות הדרושה והאם הוא אמיץ דיו כדי להשתתף בטקס. הטקס המקביל של הנערות שהגיעו לפרקן כולל מחזות נעימים עוד פחות, במהלכו הבנות רוקדות, שרות ומתגרות בנערים הצעירים שקפיצת השברים כבר מאחוריהם. הנערים, מצידם, מצליפים בגב החשוף של הנערות ויוצרים בו צלקות. לא נעים.

 

שבט דסנץ

המאפיין המרכזי של בני שבט הדנסץ טמון בעיסוקם המרכזי: רעיית צאן ובקר. בשנים האחרונות התלוו לפרנסתם גם גידולים חקלאיים, אך המרעה היה ועודנו מקור המחיה העיקרי שלהם. אורח החיים המיוחד של שבט הדנסט מחייב אותם לנדוד בעקבות המרעה שלהם, ולכן הבתים שלהם בנויים כך שיהיו ניתנות לפירוק בכל עת. אם תשוטטו באזורי המגורים של השבט, תוכלו לראות את קישוטי הגוף המיוחדים שלהם, את המחרוזות הבולטות ואצל הנשים – גם את הנוצה הנעוצה בשפתן, לקישוט.

 

 

שבט המורסי

בתחום הפארק הלאומי "מאגו" נמצא אחד השבטים האגרסיביים והקיצוניים ביותר שחיים באזור דרום אתיופיה. אל מקום המגורים שלהם חובה להגיע עם שומר חמוש מטעם הפארק הלאומי, שתפקידו הוא לתווך בין השבט לבין המבקרים ולקבל אישור לביקור. על אף שהחווית הביקור עשויה להיות לא פשוטה (לא מעט תיירים מדווחים על משיכה בבגדים מצד המקומיים, דרישה להצטלם איתם בתשלום או כיתור בני השבט את המקומיים), זהו אחד השבטים הייחודיים ביותר באתיופיה. נשות השבט נוהגות לתחוב "צלחת" בשפתן התחתונה ובאוזניים, וכולם – נשים וגברים – נהנים להתקשט בפריטים ביזאריים במיוחד – מצבע לבן מרוח על הגוף, דרך אביזרי עור ועד לשיניים, קרניים ואביזרי מתכת.

keyboard_arrow_up
טיול באפריקה עם אפריקני